מחלת הכלבת נגרמת על ידי וירוס אשר יכול להדביק את כל היונקים, לכן גם מסוכנת לבני אדם. הוירוס מועבר מבעל חיים חולה באמצעות הרוק ולכן מועבר בדרך כלל על ידי נשיכה, אם כי שריטה עמוקה שנגרמת מציפורן שעליה רוק נגוע, יכולה גם היא לגרום להדבקות.
בשלב הראשון לאחר ההדבקה, הוירוס מתרבה באיזור הנשיכה ומשם מטפס לאורך העצבים אל המוח. בשלב זה, לרב אין סימנים קלינים פרט לחום, עיקצוץ ותחושת נמלול. ברגע שהוירוס מגיע למוח ומתרבה שם, מתחילים הסימנים הקליניים המוכרים – רתיעה ממים, שינוי בהתנהגות (בעל חיים שלא נוהג להתקרב לבני אדם, למשל שועל, יתקרב לבני אדם וכלב המשפחה הנחמד יהפוך לאגרסיבי), בלבול, אובדן הכרה ועוד. אחרי ההתרבות במוח, הוירוס מגיע אל בלוטות הרוק על מנת שיוכל להגיע לקורבנות נוספים בעת נשיכה. מרגע הופעת הסימנים הקליניים, המחלה כמעט תמיד קטלנית (בבעלי חיים היא תמיד קטלנית, באנשים היו מקרים בודדים ששרדו).
משך הזמן מרגע הנשיכה ועד התפתחות סימנים קליניים תלוי באיזור הנשיכה ומרחקו מהמוח, מכיוון שהוירוס מטפס אל המוח לאורך העצבים, ויכול לקחת גם כמה חודשים. משך הזמן מרגע הופעת הסימנים הקליניים (בעיקר הרצון לנשוך) ועד למוות הוא בדרך כלל כ-10 ימים. זאת הסיבה שכלב שנשך ייכנס להסגר של 10 ימים. אם הכלב ישרוד את עשרת הימים הללו, סביר להניח שהוא אינו חולה כלבת. אם, חס וחלילה, ימות במהלך עשרת הימים הללו הוא יישלח לנתיחה בשביל איבחון סופי. את מחלת הכלבת ניתן לאבחן אך ורק בנתיחה שלאחר המוות.
לפי הידוע לנו כיום, מחלת הכלבת הנפוצה בכל רחבי העולם, מלווה את האדם משחר האנושות. רבים לא מודעים לכך, אבל כלבת היא מחלה חשוכת מרפא ואם לא די בכך, הרי שמדובר במחלה קטלנית. נגיף הכלבת מועבר ברוק ובדרך כלל מדובר בהעברה בנשיכה. ניתן למנוע הידבקות במחלה בבעלי חיים באמצעות חיסון (בארץ החוק מחייב מתן חיסון אחת לשנה) ובבני אדם ניתן למנוע את המחלה באמצעות חיסון מקדים כמניעה, או לאחר החשיפה לנגיף המסוכן. כפי שניתן להבין משמה של המחלה, היא פוגעת בכלבים, אך למעשה כל היונקים יכולים לחלות בכלבת.
יחד עם זאת, היא מועברת על ידי שלושה סוגים עיקריים של בעלי חיים: חיות בר (נמיות, גיריות, תנים וזאבים), בהמות (סוסים, צאן ופרות), חיות בית (חתולים וכלבים כמובן), עטלפים, חולדות, מכרסמים ועוד ועוד. במאמר שלפניכם נסביר כיצד יש להתגונן ממחלת הכלבת.
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המחלה היא על ידי הפחתת הסיכון להידבק בה. אי לכך, חשוב לחסן כל כלב כבר מגיל שלושה חודשים ולאחר מכן לחזור על החיסון אחת לשנה באופן קבוע. יש לציין כי בין היתר כוללים תפקידיו של השירות הווטרינרי העירוני, מניעה של המחלה, כשלרשותו עומדים מגוון אמצעים. הכוונה היא למשל ללכידה של כלבים משוטטים, בדיקה של אירועי נשיכות, הסגרה של כלבים שנשכו, חיסון של חתולים, הנפקת רישיונות אחזקה לכלבים ועוד. דרך נוספת למנוע הידבקות בכלבת היא הימנעות מקירבה לחיות בר וכו'.
הנחיות לאחר נשיכה- יש להקדים ולומר כי אנו וטרינרים ומטפלים בבעלי חיים, ולכן במקרה של נשיכה אצל בני אדם יש לקבל הנחיות מדויקות מרופא משפחה /קופת חולים:
כפי שציינו, המחלה לרוב מועברת בנשיכה, ומהירות ההדבקה תלויה במספר גורמים שביניהם גם מקום הנשיכה. אעפ"י כן, ובהתחשב בגורמים הנ"ל ניתן להציל את חייו של אדם שננשך על ידי בעל חי הנושא את נגיף הכלבת, על ידי חיסון כלבת. להלן הנחיות חשובות למניעת מוות במקרה של נשיכה על ידי בעל חי:
• מיד לאחר הנשיכה או השריטה יש לנקות את האזור הפגוע עם מים וסבון ולחטא את הפצע עם תמיסת יוד או תמיסת אלכוהול 70%.
• אם ישנה אפשרות, מומלץ לאתר ולזהות את בעל החיים הנושך לפני שיעלם מהמקום, על מנת שניתן יהיה במקרה הצורך להסגיר אותו. אם הבעלים של בעל החיים בסביבה, יש לדרוש ממנו לספק פרטי התקשרות.
• לאחר מכן יש להגיע בהקדם לחדר מיון או קופת חולים כדי לקבל טיפול רפואי נאות.
• בהתאם לשיקול המקצועי של המטפל, הננשך יקבל טיפול אנטיביוטי, חיסון נגד טטנוס ו/או חיסון נגד כלבת.
• להחלטה האם לתת חיסון נגד כלבת לאחר נשיכה יש הרבה שיקולים. בין השאר הרופא צריך לקבל מידע בנוגע למצבו של בעל החיים אחר הנשיכה, לרמת הנגיעות במחוז הרלוונטי, למיקום של הנשיכה בגוף המטופל ועוד. סך הכול מדי שנה מקבלים ברחבי העולם כ-6 מיליון בני אדם חיסון כלבת לאחר שננשכו ובין 70000-40000 בני אדם מתים ממחלת הכלבת מדי שנה.
Copyright © 2015 כל הזכויות שמורות ל Vets4Pets
