הניתוח נעשה במרפאת Vets 4 Petsהרצליה פיתוח במשך למעלה מ-3 שעות במה שהיה אחד הניתוחים הקשים והמאתגרים שחוויתי ב-30 שנות עבודתי. המסה הייתה ענקית, בקוטר 15 ס"מ (בכלבה ששוקלת 20 ק"ג), הייתה בעלת "שורש" עבה בקוטר כ-10 ס"מ והייתה מחוברת לחלק הפנימי של הגב באזור שליד הכליות. בכל מקום שנגענו במסה, היא דיממה. נאלצנו ממש להיאבק עם המסה בניסיוננו להוציא אותה בעדינות מתוך חלל הבטן, תוך כדי שאנחנו קושרים כלי דם בתוך המסה ומנסים להפריד בין המסה לבין החלק הפנימי של קיר הגוף, שם הייתה מחוברת מאד חזק. היו רגעים בהם דאגנו שצ'ופצ'יק תדמם ללא שליטה. המרקם של המסה היה כמו מרקם של טחול אבל יותר שביר. המסה נראתה והרגישה כמו דימום ישן וגדול מאד שעבר ארגון והפך לכדור בקוטר 15 ס"מ (מה שהתאים לסיפור של הבעלים על כך שבעבר צ'ופצ'יק נחבלה בבטנה) או שזה היה גידול שלא אובחן בבדיקת הציטולוגיה.
באופן מפתיע ומאד משמח, צ'ופצ'יק הייתה יציבה מאד לאורך 3.5 שעות ההרדמה, התעוררה בקלות והרגישה טוב. האסיסטנטיות שלי בהרצליה, טיפלו בה במסירות, היא אכלה, שתתה וטיילה בחוץ כמה שעות לאחר הניתוח, אך לא השתינה. אי מתן השתן הדאיג אותנו מכיוון שצ'ופצ'יק קיבלה כמויות גדולות של נוזלים באינפוזיה במהלך הניתוח ואחריו. בערב הניתוח לקחתי את צ'ופצ'יק איתי הביתה והיא נשארה איתי במשך 4 ימים, בביתי עם משפחתי, בעבודה במרפאה ביפו עם ד"ר תום וסיון, האסיסטנטית, ואיתי.
בהתחלה, כשצ'ופצ'יק לא השתינה עשינו אולטראסאונד כדי לוודא ששלפוחית השתן מתמלאת והיא אכן התמלאה. בשלב זה חששנו שמא האורטר (הצינור המוביל שתן מכל כליה אל שלפוחית השתן) עבר דרך המסה ונחתך בזמן שהוצאנו אותה. בדקנו את זה וכל הבדיקות חזרו נורמאליות. חזרנו על בדיקות האולטראסאונד, בדיקות הדם, בדיקות נוזלי הבטן וחזרנו ובדקנו שצ'ופצ'יק לא מאבדת דם. המשכנו וחבשנו את הבטן של צ'ופצ'יק עם חבישות לחץ במשך כמה ימים אחרי הניתוח. בסופו של דבר צ'ופצ'יק השתינה ביום שאחרי הניתוח ומאז "לא הביטה לאחור".
אחרי 4 ימים, בהם ראינו שאין סימנים לדימום פנימי ובדיקות הדם, שנעשו כל יום, הראו שיפור והיו יציבות, החלטנו לשחרר את צ'ופצ'יק לביתה. צ'ופצ'יק חזרה למספר ביקורות בימים שחלפו מאז והכל היה תקין לחלוטין.
צ'ופצ'יק מבלה עם ג'ני, הכלבה של דיויד, במרפאה ביפו יומיים אחרי הניתוח
צ'ופצ'יק היא אחת מאותם כלבים מאד מיוחדים שווטרינר זוכה לפגוש פעמים בודדות במהלך חייו; יש לה נשמה בוגרת, מבינה, נעימה, רגועה וכמעט אנושית. למרות שדאגתי לה יום ולילה במשך מספר ימים, גם נהניתי מחברתה. היא משדרת אנרגיה נהדרת והייתה פציינטית מדהימה, וחברה טובה, כשהסתכלנו אחד לשנייה בעיניים יום ולילה.
שבוע לאחר הניתוח תוצאות הבדיקה ההיסטופתולוגית של המסה של צ'ופצ'יק הראו כי היה מדובר בגידול ממאיר מסוג המנגיוסרקומה, אותו סוג סרטן שציפינו למצוא בטחול או בכבד. תוחלת החיים במקרה של אבחנה שכזו היא לרב חודשים ספורים.
משפחתה של צ'ופצ'יק החליטה שלא לנסות טיפול כימותרפי או לבצע בדיקות מעמיקות יותר. צ'ופצ'יק בת 12 והם ידאגו לה כל עוד היא נהנית מהחיים ואינה סובלת.
כשנה לאחר הניתוח, וצ'ופצ'יק עדיין הייתה שמחה ומלאת חיים. למזלה הרב של צ'ופצ'יק, היא כלבה ולא הייתה מודעת לעובדה כי יש לה סרטן ולכן לא דאגה לגבי המחר. היא שמחה, אכלה טוב ונהנתה מהרגע.
לצערנו, כעבור חצי שנה קבלנו מייל מבעליה של צ'ופצ'יק בו נכתב: "אתמול בלילה צ'ופ הלכה לישון והיום בבוקר לא קמה, תשמחו לשמוע שהיא המשיכה לחיות טוב עד אתמול". הצטערנו מאד לשמוע את החדשות אבל שמחנו לדעת שהצלחנו לתת לצ'ופצ'יק עוד שנה וחצי להנות מהחיים ולבעליה להנות ממנה.
רצינו להודות למשפחתה של צ'ופצ'יק על היותם כאלה בעלים נהדרים ואוהבים. צ'ופצ'יק הייתה כלבה ברת מזל!
