מתי לסרס את הכלב?
רבים שאולים אותנו מתי מומלץ שיסרסו את הכלב שלהם. השאלה נראית פשוטה אבל התשובה לא כל כך פשוטה ואף מעט מורכבת.
עד לאחרונה, ההמלצה הגורפת היתה לסרס כל כלב לפני גיל שישה חודשים, מתוך מחשבה שאם זה ייעשה מוקדם זה יהיה לפני שיספיק "לפתח אופי בעייתי" וכך,
באמצעות הסרוס, נבטיח לעצמנו כלב נח ורגוע. בפועל, אנחנו רואים כלבים תוקפניים ו"בעייתיים" גם בקרב כלבים שסורסו בגיל צעיר. הפן ההתנהגותי מושפע, כמובן,
מתהליכים הורמונלים אבל ישנם גורמים נוספים שלא מושפעים מהסרוס. בנוסף לפן ההתנהגותי, ההגיון מאחורי סרוס בגיל מוקדם היה שכך גם נמנע התמודדות עם סרטן
באשכים ובבלוטת הערמונית בגיל מבוגר יותר, כאשר הרדמה מסוכנת יותר לכלב.
לאחרונה, מחקרים שונים הראו כי יתכן קשר בין סרוס לבין בעיות בריאותיות בהמשך החיים, שנובעות מהוצאת מערכת הורמונלית מהגוף. בעיות אלו כוללות עליה במשקל,
בעיות פרקים (שגם מושפעות מהעליה במשקל), גידולים שונים (אפילו גידולים בבלוטת הערמונית) ועוד.
בעולם מושלם היה עדיף לא לסרס כלבים אלא לשמור עליהם באדיקות כדי שלא יברחו בכל פעם שיריחו כלבה מיוחמת, לא יכנסו לקרבות עם כלבים אחרים ולוודא שיעברו
בדיקות תקופתיות כדי לאתר בעיות באשכים ובבלוטת הערמונית מבעוד מועד.
מכיוון שאנו לא חיים בעולם מושלם, ההמלצה היא לסרס אחרי גיל חצי שנה, כדי שהכלב יתפתח ויגיע לבגרות, ואפילו עדיף לעשות זאת בסביבות גיל שנה.
כמובן, בשלב זה של חייו, חשוב לאלף את הכלב כדי שיהיה נח ורגוע ולא להסמך רק על הסרוס שיעשה את העבודה.
